"העלילה
בטלנובלה היא תמיד אותו הדבר. בשלוש הדקות הראשונות של הפרק הראשון הצופה
כבר יודע שהיא תסתיים בנשיקה של אותו הזוג בו הוא צופה. העיקרון של
הטלנובלה הוא זוג שרוצה להתנשק ותסריטאי שעומד בדרכם במשך 150 פרקים".
זו ההגדרה השנונה והמבודחת לטלנובלה של פטריסיו וויליס*, ראש מחלקת הפיתוח
של טלמונדו כפי שהוא מצוטט בויקי. אני מקווה לפחות שהוא מתבדח, למען כל
צופי טלמונדו באשר הם.
כתבת
הגרדיאן הבריטי קייטי אלן** מצטטת את וויליס (בלי לתת לו קרדיט!) "בדרך כלל המלודרמות הלטיניות כל כך פשוטת וחוזרות
על עצמן עד כי בהשוואה אליהן, הרומנים של מיילס אנד בון [הרומן
הרומנטי, אסול] הם מזיגה מתוחכמת של
ריאליזם מאגי ועלילה פוסט מודרניסטית. בשלוש הדקות הראשונות של רוב
הטלנובלות אנו פוגשים את הזוג הצעיר שיבלה את 150 הפרקים הבאים בניסיון
להתגבר על המכשולים בפני אהבתם. כמקובל, היא עניה והוא עשיר. בדרך כלל הוא
מצויד בחברה עשירה כמוהו שבשיתוף פעולה עם אימו או עם קרובי משפחה אחרים
תעשה הכל כדי לחבל באהבת האמת שלו. לפעמים הגיבורה מגלה שיש לה קרובי משפחה
עשירים, לפעמים לא. החברה הרשעה בדרך כלל מתה בצורה מחרידה כלשהי והזוג
לבסוף מתחתן ומביא לעולם צאצא – או בשכיחות מפתיעה – תאומים. הסיפור
בכללותו מספק שיאים בלתי נסבלים של היסטריה. רוב הסצנות מסתיימות כשמישהו
יוצא בסערה מהחדר, בדרך כלל משאיר אחריו אחת מהמון הדמויות הנשיות - שתמיד מצוידות בחזה מכובד - לצפות
במצלמה בייסורים כשברקע מבשרים יגון אקורדים דרמטיים. אם יש כומר בשטח –
מה טוב". אלן אחר כך מסייגת את דבריה בכך שזוהי הייתה
התבנית של הטלנובלות משנות השמונים ואלך אבל היום המפיקים של הדור
החדש מורדים בפורמט הישן.
אני
צופה בטלנובלות כמעט עשר שנים (מסוף 1989 ליתר דיוק) כך שאני יכולה לומר
בביטחון שהגברת הנכבדה מדברת שטויות בסלסה. היא לא מתארת טלנובלה ממוצעת
אלא מה שאנחנו מכנים בפורום "אסונובלה", ההפקות הזולות שמוציאות לז'אנר
כולו שם רע, טלנובלות שהן אסופה מלודרמטית של קלישאות שחוקות (רובן
קואופרודוקציות של ארה"ב וונצואלה). אני לא יכולה לדבר בזכות הטלנובלות של
שנות השמונים כי לא צפיתי בהן, אבל הטלנובלות של שנות התשעים בהן צפיתי
ואהבתי הן סיפור אחר לגמרי. למרבה הצער, גם טלנובלות טובות לעיתים סובלות
מקלישאות, בדרך כלל כשהתסריטאים רוצים להאריך סדרה
מצליחה והארכות כאלו הן תמיד גרועות ותמיד פוגעות בסדרה. תקנו אותי אם אני
טועה, אבל נראה לי שהחוטאים העיקריים הם הארגנטינאים, והפעם הוקרבה על מזבח
הרייטינג "לה לולה" המצליחה.
"לה
לולה", התחילה נהדר כטלקומדיה שנונה וממזרית עם סיפור קצבי ושחקנים מצוינים
אבל כרגיל בסדרות ארגנטינאיות, הארכה בלתי מוצדקת גורמת לעלילה להתחרבש
בתוך עצמה. לולה רוצה את פקו, פקו רוצה את לולה, זה הזמן לאחד בניהם אבל
התסריטאי מכניס כרגע למשוואה את אחת הקלישאות השחוקות ביותר – נטליה,
האקסית של פקו, נכנסת להריון ממתיאס הלא יוצלח ומחליטה להפיל את הילד... על
פקונדו התם. לשם כך היא משתמשת בטריק הכי עבש שיש בספר האקסיות מהגיהינום –
היא מסממת את פקו כדי לגרום לו להאמין שהוא שכב איתה ואני שואלת למה? למה?
למה? כבר בפעם הקודמת ההריון המדומה של נטליה היה מאוס בעיני, אבל אז
אמרתי לעצמי מילא, יש כאן צידוק מסוים כי הוא חושף את הפאסיביות של פקו
והנטיה שלו לתת לאחרים לקבוע את סדר יומו. כשסברינה המטורללת חזרה לחייו
שוב חרקתי שיניים כי גם סברינה היא סוג של קלישאה אבל לפחות היא הסתלקה
מהר, נאמר לזכותה, אבל ההריון האמיתי של נטליה הוא פשוט מעבר לכוחותיי.
למה, תסריטאים ארגנטינאים יקרים, למה אתם נחושים להרוס את כל מה שאתם
יוצרים? "לה לולה" הייתה יכולה להיות סדרה מבריקה בת 80 פרקים גג, למה
להפוך אותה לעוד סדרה בינונית? אז לכבוד הצאצא של נטליה, הנה מילון
הקלישאות הטלנובלי, את רובן קיבצתי מהאסונובלות שצפיתי בהן לצערי ומסתם
סדרות גרועות של הז'אנר או מקלקולים של סדרות טובות שהוארכו ללא צורך, כמו
"לה לולה". המילון מוקדש באהבה לכל תסריטאי ומפיקי הטלנובלות באשר הם בחזקת
"ראה ואל תעשה" ואתם מוזמנים להוסיף ערכים כמובן.
אהבה אובססיבית
בניגוד
לאהבה האמיתית שמיוצגת על ידי הזוג הראשי, לאחד מבני הזוג (או לשניהם) יש
בחייו מחזר שמאוהב בו או בה באופן אובססיבי עד מטורף (ע"ע). המחזרים
האובססיביים לא נרתעים מכך שמחמל נפשם מאוהב במישהו אחר והם יעשו הכל כדי
להפריד בין האוהבים ולא יבחלו בשום פשע או אמצעי. לעיתים המאהב או המאהבת
האובססיביים ישתמשו גם באדם שמאוהב בהם באופן חד צדדי כדי להשיג את
מטרותיהם. גורלם של המאהבים האובססיביים תלוי ברמת הטירוף אליה הם הגיעו –
אם לא נחצו קווים אדומים (כמו רצח למשל), המאהב האובססיבי יכול לחזור
בתשובה. אם כן – גורלו נחרץ למוות אלים בסופה של הסדרה. לא מן הנמנע ששני
אוהבים אובססיביים ישתפו פעולה זה עם זה כדי להפריד בין הזוג הראשי, במקרה
כזה הם עלולים להפוך לזוג גם בין הסדינים אם כי לא יתאהבו זה בזה.
אהבת הממון
לעיתים
המאהב או המאהבת המרושעים לא מאוהבים אהבה רומנטית בגיבורי הטלנובלה אלא
מעוניינים להנשא להם כדי לשפר את מעמדם החברתי, אך בדומה למאהבים
האובססיביים, גם הם מאמינים שהמטרה מקדשת את האמצעים. לפעמים שני הדברים
קשורים זה בזה (כמו במקרה של ברברה מ"צבע החרטא" שהייתה מעוניינת קודם כל
בכספו של פקו ואחר כך גם בו עצמו).
באהבת
הממון לוקים גם סתם רשעים חד ממדיים שמעוניינים לשים את טלפיהם המזוהמות
על הכסף ששיך בדין לאחרים. את הסוג הזה אפשר לחלק לשניים: אנשים בעלי כסף
ושררה שחפצים להגדיל את כוחם ועושרם או אופורטוניסטים עניים שמחפשים קיצור
דרך לחיים הטובים (ע"ע עוני).
אי הבנות
אי
הבנות מוצאים לא רק בטלנובלות גרועות אלא בכל הז'אנרים הקיימים בטלויזיה,
קולנוע, ספרות וכו', מה שהופך אותם לקלישאה זו התדירות שלהן. כשהזוג הראשי
מתעקש לא להבין זה את זו ולקפוץ תמיד למסקנות האיומות ביותר על סמך פירורי
עובדות וכן להסכית אוזן לכל מיני חורשי רעה ואינטרסנטים שזוממים להפריד בין
האוהבים, זהו סימן שלא רק שהזוג הזה צריך להפרד, אלא שגם הצופים צריכים
להפרד מהסדרה ויפה שעה אחת קודם.
אין כמו בבית
קלישאה
שאופיינית לסדרות ארגנטינאיות, אני לפחות לא זוכרת אותה מסדרות אחרות.
למרות שמדובר במשפחה בלתי מתפקדת ובלתי נסבלת, כולם בלי יוצא מן הכלל, כולל
נספחים, לא מסוגלים לעזוב את הקן המשפחתי (שדומה יותר לקן צרעות). אם הם
עשירים, הם יגורו כולם במאנסיון מהודר, למרות שמצבם הכלכלי מאפשר להם לשכור
דירות נפרדות לעצמם, ואם הם עניים הם יגורו יחדיו בדירה באחת השכונות
הציוריות של בואנוס איירס (כמו בוקה) ויצרחו זה על זה בציוריות רבה.
בתולין מול הפקרות מינית
הגיבורה
היא תמימה ובתולית מול צרתה שמאופיינת בנהנתנות מינית ויצריות. המודל
המשומש של חווה מול לילית עדיין מתגלם פה ושם בטלנובלות, למרבה הצער. לפי הסכמה הזו, הגבר היחיד שתחווה בחייה הגיבורה הטובה
הוא הגיבור לעומת הגיבורה הרעה שהפרטנרים שלה יכולים להרכיב איגוד מקצועי.
זו האחרונה מנצלת את כוחה המיני כדי להשיג את מטרותיה וגם, שומו שמים,
נהנית ממין! כדי להפריד מין משאינו מינו, הגיבורה הטובה בדרך כלל מייד
נכנסת להריון מהגיבור (ע"ע פוריות מול עקרות) בעוד
שהגיבורה הרעה תתעבר רק מהאנשים הלא נכונים (ע"ע הריון מגבר אחר), אם בכלל.
הפלה מדומה
אחד
הדרכים לצאת בשלום מהריון מדומה (ע"ע) הוא ליצור סיטואציה של הפלה מדומה
בעזרת נפילה מדומה. מאוד נוח לביצוע בעיקר אם אתם מתגוררים במאנסיון שלו
גרם מדרגות ארוך ומפותל ואם הגיבורה הטובה מזדמנת למקום במקרה, תמיד אפשר
להאשים אותה בכך שהיא זאת שדחפה אותכן ממעלה המדרגות, הגיבור הטוב הרי תמיד
יאמין לכן ולא לאהובת ליבו הנצחית. באחריות. הפלה נעימה!
הריון מדומה / הריון מגבר אחר
אחת
השיטות לכבילת גבר ממאן היא לבדות הריון. הגיבורה הרשעה לעולם לא תכנס
להריון מהגיבור על באמת ואם היא חווה הריון הוא מגבר אחר. במקרה האחרון
ההריון הוא או פנצ'ר שנובע מהרגליה המיניים הנלוזים של הגברת (ע"ע) או שהוא
מכוון מכיוון שהיא לא הצליחה להתעבר מהגיבור הטוב. במקרה השני האב האמיתי
הוא או משתף פעולה או מטרד שצריך להפטר ממנו או שניהם. יש לציין שלא כל
הריון כזה הוא קלישאי למהדרין. ב"הגורל שלה" למשל, מן ההריון המדומה של
נאזרה נולד הסיפור כולו והוא מטופל בצורה פשוט מבריקה לדעתי. ב"קפה בניחוח
אישה", לוסיה, אישתו של סבסטיאן, נכנסת להריון ממאהבה כדי לכבול אליה את
בעלה המתנכר, אבל גם בסדרה הזו הנושא הזה אינו שחוק וקלישאי. האמת, שב"אשה
בניחוח קפה" יש הרבה יסודות שבסדרה אחרת היו קלישאות (הגיבורה העניה
והגיבור העשיר למשל) אבל פרננדו גאיטן יודע לטוות זהב מקש.
הריון סודי
בעוד
שהגיבורה הראשית מפרסמת בראש חוצות את הריונה הכוזב מהגיבור, הגיבורה הטובה
והפוריה שלנו בוחרת לשמור בסוד את התעברותה האמיתית ממנו. למה? כי היא
טובה וצנועה ולא רוצה חס וחלילה לפגוע בנישואיי השקר שלו או שהיא פגועה
ממנו מפני שהוא לא האמין לה (ע"ע אי הבנות) ושאר פטפוטי ביצים. הגיבור
כמובן מרגיש את קשר הדם (ע"ע) המפעם בינו לבין בנה של אהובתו הנצחית ומה
רבה שמחתו כאשר הוא מגלה שהוא בנו ויורשו לכל דבר...
יורשים עניים
כיאה
לסיפור סינדרלה, הגיבורה הטובה היא לא סתם לכלוכית מאשפתות אלא מוצאה
נסיכותי כיאה ליופייה וסגולותיה התרומיות. היא כמובן לא מודעת למוצאה
האצילי ויריביה יעשו הכל כדי שהיא וקרוביה לא ידעו על כך. גם בגורלם של
גיבורים זכרים עניים ברכושם אך אציליים ברוחם יכולים להופיע קרובים
מיוחסים, זאת לא טובת הנאה ששמורה רק לנשים אם כי בדרך כלל היא נופלת
בחלקן. קטע מוזר במיוחד התרחש בסדרה "הבגידה" כאשר לגיירמו בורקן החלכאי
פתאום נמצאו קרובים אצילים ועשירים למרות שהוא ואישתו שימשו בעיקר כאתנחתא
הקומית של הסדרה ולא כגאלן ויפתו, אבל הטוויסט ההזוי הזה נוצר רק כדי לפנות
אותם בסטייל מהזירה.
ילדים זה שמחה
ילדים
וכלבים לא רק גונבים את ההצגה, הם משמשים כגלאי אמת ושקר ובוררים את המוץ
(הגיבורים הטובים) מן התבן (כנופיית הזדים). הגיבורה הטובה בעיקר מאופיינת
בכך שהיא אוהבת ילדים וילדים מתים עליה (זה מגדיר אותה כאם טובה לעתיד)
ואילו הרעה היא קרואלה דה ויל שמואסת בילדים כי אי אפשר לפשוט את עורם
ולהכין מהם מעיל אופנתי. הילד או הילדה ישר יקלטו משמאחורי נסיונות
ההתחבבות השיקריים נמצא לב שחור משחור וידבקו בעוז בגיבורה הטובה והאימהית.
הגיבורה הטובה היא כמובן אם למופת ונושאת את הריונה בשמחה ובששון בעוד שאם
הגיבורה הרעה בהריון היא מקטרת על כך שהוא משחית את גזרתה החטובה. גם
הלידה לא תרכך את הגיבורה הרעה שלנו ובנה או ביתה לא יהיו בעיניה אלא כלי
לכל דבר.
יתומה עניה
גיבורה
ענייה מהסוג הקלישאתי לא שלמה אם הוריה מסתובבים לצידה ופוגעים בלוק
הסינדרלי שלה. היא לא חייבת להיות יתומה אמיתית, הוריה העשירים ומיוחסים
יכולים לחיות אם בא להם כל עוד הם לא יודעים שהיא חיה וקיימת ממש מתחת
לאפם.
מטורפים
בדרך
כלל מדובר בדמות רגילה שהתסריטאים התעמרו בה והפכו אותה לאובססיבית מאהבה
ומשם הדרך לטירוף המוחלט קצרה. ברגע שהדמות הופכת למטורפת כל המשמעות של
חייה מתנקזת לעבר מושא אהבתה והיא מסוגלת לכל מעשה פשע כלשהו. הטירוף גם
בדרך כלל מקנה לאוחז בו יכולות על אנושיות שמגנות עליו מפגעים שהיו מחסלים
מזמן בן תמותה רגיל ושפוי (ע"ע תשע נשמות). הסיבה שהפרדתי את הקטגוריה הזו
מקטגוריה האובססיביים מאהבה היא שלא כל האובססיבים הופכים למטורפים ושיש
מטורפים שלא מאהבה לאדם חי אלא לאידאה, לכוח או לממון. מלבד זאת הם מתנהגים
אותו הדבר כמו המטורפים מאהבה וגם להם יש חסינות פלאית וכרטיס "חנינה, צא
מהכלא" פק"ל.