שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



מוסיקה פופולרית ושיר ואולי קצת עצבים


מוסיקה פופולרית ושיר ואולי קצת עצבים
פורסם לפני 5336 ימים     מאת chiuaua     סה"כ תגובות: 6     תגובה אחרונה לפני: 5333 ימים

החלטתי לכתוב שוב. קרה מה שקרה והתחשק לי. חזרתי לארץ לביקור מבוסטון הגשומה באוגוסט, וכבר זמן מה אני חושב על איך בדיוק לכתוב. אני פה כמעט שבועיים עכשיו, מתחיל להתרגל מחדש להכל ורואה דברים וחושב דברים. משהו כאילו עמד לי על קצה הלשון כבר כמה ימים ורק עכשיו הצלחתי להבין אותו. או לפחות את חלקו.

ראיתי פרסומת בעיתון להפלגה בקצב הג'אז עם התזמורת הסימפונית של חיפה. ומשהו שם הרגיש לי מוזר. לא שיש לי בעייה עם קרוזים, או עם הסימפונית, או עם תזמורות סימפוניות שמנגנות ג'אז. להפך, אני חושב שזה משהו שעוד לא עשו בארץ וטוב שעושים פתאום. אבל עדיין משהו הרגיש לי מוזר. ולפתע חשבתי על הקשר בין ג'אז למועדונים ולמוסיקה פופולרית יותר.

לא יודע כמה מכם מכירים את זה, אבל בעולם מגמות המוסיקה של התיכונים בארץ, הרבה פעמים הג'אזיסטים נחשבים המגניבים של השכבה. אולי הם מגניבים באופן מוזר כמו שמוסיקאים תמיד היו, והם לאו דווקא הכוכבים הגדולים בעולם הנשים/גברים, אבל הם בהחלט נחשבים מגניבים. זאת בניגוד לחברה שמנגנים מוסיקה קלאסית ונחשבים... איך נאמר... פחות מגניבים. וחשבתי שנייה על העניין הזה ואמרתי לעצמי- טוב ג'אז היה פעם מוסיקה פופולרית. היו שומעים את זה ברדיו ויוצאים לרקוד וזה היה עניין מאוד מגניב. המוסיקה שניגנו החברה האלה הייתה מתאימה לריקודים ולדור, וגם הרבה שירים היו שירים מוכרים ממחזות זמר שאנשים אהבו. היה איזה מין קשר בין המוסיקאים האלה לדור שלהם שהפך אותם לפופולרים. בנוסף, אין כמו לשמוע ג'אז במועדון קטן וצפוף. כשאתה קרוב למוסיקאים, אתה יכול לראות את המאמץ הנדרש, את האנושיות. יש לך איזה מין קשר שכזה. אבא שלי אמר לי פעם שזה כמו לשבת בשורות הראשונות של אולם קולנוע. הסרט ממש בפנים שלך, יש לך איזה קשר אישי איתו. במועדון זה כמעט אותו דבר, יש שם עוד אנשים וזה חלק מהכיף, אבל החוויה שלך היא נורא אישית. בין השאר כי אתה קרוב למוסיקה.

חבר שלי, י.ר, שהוא סקסופוניסט קלאסי ממש מדהים שלומד באיטליה, צחק עלי פעם כשאסרו את העישון במועדונים ואמר לי- איך תנגן עכשיו? הרי אתה צריך את העשן בפנים ואת הרעש של הסכו"ם ושל האנשים שאוכלים סטייק ומדברים על פוליטיקה במקום להקשיב למוסיקה שלך. והאמת שלשנייה באמת קצת נלחצתי. גם לי, כשאני מופיע, כיף להיות במועדון קטן, כשאני קרוב לקהל ויכול להרגיש אותו. האנרגיה הזו שמקבלים מקהל היא משהו לא מוסבר אבל ממש מיוחד. וזה משהו שמחזיק אותי וממשיך אותי בעסק הזה, שהוא כידוע, מורכב.

ותוך כדי שאני חושב על זה, חשבתי על כך שהרבה מהג'אז מאבד את הקשר שלו עם המוסיקה הפופולרית. חלק מהסיבה שבתיכון ג'אזיסטים הם מגניבים זה כי הם תמיד מכירים מוסיקה מגניבה מעכשיו, וגם מנגנים הרבה פעמים מוסיקה מגניבה מעכשיו. שהיא בבסיסה מורכבת משירים עם זמרים ומילים וכאלה מין. אבל הרבה אנשים איבדו את הרצון לשיר. הרבה אנשים איבדו את הרצון להשקיע בשיר. ביל פירס (שהיה מנגן עם בלייקי בתחילת שנות השמונים) אמר לי שהם היו מכוונים לכך שכשהמנגינה תסתיים בפעם הראשונה הקהל ימחא כפיים. הסולואים היו בונוס למנגינה שנוגנה היטב. זו מין איכות שהרבה אנשים איבדו את הרצון לשמור בעיני. וזו איכות שמחזיקה את הקשר בין ג'אז למוסיקה פופולרית. בעיני, צריך לתת כבוד לשיר. הוא בעצם מה שאתה מנגן. הסולו זה מסביבו, הסולו מגיע כדי להבליט דברים יפים בשיר, כדי להרחיב עליו ולספר עוד על השיר. וגם בתוך הסולו, כשסולן שר, הקהל נסחף. אני, כשיוצא לי להיות קהל, יכול ממש לטבוע בתוך חלום והסולו יגרור אותי כמו עכבר מול החלילן מהמלין. גם כשהמוסיקה נורא מורכבת, וזה טוב, שלא תחשבו שאני טוען שהכל צריך להיות פשוט ונגיש, אם יש איזו איכות שירתית אני נמשך לזה. ובהקשר הזה, זו הסיבה שאני אוהב את אלברט איילר, כי למרות כל הבלאגן והצרחות והצלילים המוזרים, הוא עדיין שר, והמנגינות שלו הן כמו ילד תמים שעוד מאמין בעולם.

בקיצור, רק רציתי להגיד שבעיני הקשר בין ג'אז למוסיקה פופולרית ולמועדונים עדיין קיים והוא עדיין פה. אנשים, ואני ביניהם כמובן, צריכים להפסיק לפחד מהעובדה שכיף להם לשמוע ולנגן עוד סוגי מוסיקה, ולהכניס את זה למוסיקה שלהם. אנשים, ואני ביניהם כמובן, צריכים להפסיק לפחד לשיר ולתת כבוד לשירים שהם מנגנים. ובהקשר הזה, מספיק לראות תכנית אחת של כוכב נולד ולראות מי כן מצליח לספר סיפור ולסחוף ומי לא. וזה נורא ברור שם, וגם מאוד סובייקטיבי, שזה מדהים בעיני. אבל זה כבר נושא אחר.

מקשיב כרגע-
Prince- musicology
המייספייס של תמי שפר
(www.myspace.com/tammyscheffer)

אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך



מאמרי הקהילה
אומנות הטריו (7)
מאת בן אהרוני. חלק שביעי מהסדרה המאיימת להיות ארוכה יותר מ"היפים והאמיצים". והפעם הרכבי טריו ברוח ECMית (אבל לא רק)
10/4/2009
אומנות הטריו (6)
מאת: בן אהרוני. חלפו להם 120 יום מאז הפוסט האחרון של אומנות הטריו (5) והנה עוד כמה טריו פסנתר ששמעתי לאחרונה, ןהם מומלצים, כמו שאר ההמלצות בפינה הזו.
16/3/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - חליל בג`אז: משנות ה-70 ועד היום
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הרביעי והאחרון (בינתיים) בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז מוקדש לחליל משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום. תקופה שהתחילה בפיוז'ן ובפרי ג'אז, המשיכה בתחיית המיינסטרים והיום מתפתחת(?) לכל הכיוונים. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-60
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השלישי בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחליל בשנות ה-60 של המאה ה-20. עשור זה הוא לטעמי השיא ביצירתיות החליל בג'אז. הוא מאופיין בשיאי טכניקה ובשתי השפעות מוסיקליות מרכזיות: המוסיקה הקלאסית-מודרנית והבוסה נובה מברזיל. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-40 וה-50
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השני בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, השנים בהם החליל הפך להיות כלי לגיטימי בעולם הג'אז. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - ראשית הג`אז
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הראשון בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחלילני הג'אז הראשונים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. כתב: ברק ויס
1/1/2009



המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1250)