שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



קצת חוויות והגיגים


קצת חוויות והגיגים
פורסם לפני 5390 ימים     מאת chiuaua     סה"כ תגובות: 5     תגובה אחרונה לפני: 5389 ימים

המון זמן לקח לי להתחיל לכתוב פה מחדש. מסיבה לא הכי ברורה היו לי המון היסוסים. לא ידעתי אם יש לי מה לכתוב בכלל. לא ידעתי אם יש מי שיקרא את מה שאני כותב בכלל. חששתי שזה יצטייר רע, כאילו אני מחפש תשומת לב לעצמי בדרך לא דרך. לא יודע מה... חששות. אבל בסופו של דבר נשברתי. עברו עלי זוג חוויות שאמרתי לעצמי, אנשים לא יסבלו לקרוא את זה. ומעבר לזה שאנשים לא יסבלו לקרוא את זה, אני אהנה לכתוב את זה. אז החלטתי לכתוב. אולי סתם הגיגים לגבי החיים וחוויות שאני עובר.

בכל מקרה, אני אשאר עם השם צי'וואוה לעכשיו. כן, כמו הכלב. פעם המילה הזו הייתה נורא מצחיקה אותי והחלטתי להשתמש כשם בדוי לפרומים שונים ומשונים. את יחסי עם הפורום הזה התחלתי ממש ממזמן, כשהוא עוד היה ב-iol ועבר לוואלה, ומשם רוב האנשים עברו לנענע, ועכשיו באג'נדה. אז אפשר להגיד שבמובן מסויים אני מותיקי הפורום. אם כי לא כתבתי בו אף פעם יותר מדי. פה ושם. הייתי שמח להגיד שגם לא ניצלתי אותו יותר מדי לפרסומים כאלה ואחרים אבל זה בטח לא יהיה נכון.

מה שמביא אותי להסביר שאני מוסיקאי. סקסופוניסט למעשה. ואני מנגן ג'אז. אני כבר לא סנוב הג'אז שהייתי פעם ואפילו חוטא בלשמוע מוסיקה אחרת (בעיקר בתקופה האחרונה). חלקכם בטח יודעים מי אני, אחרים אולי שמעו את שמי מוזכר איפהשהו, אולי מעטי מעטים שמעו אותי מנגן. כך או כך, אני עושה מוסיקה. הייתי אומר למחייתי אבל אין לי באמת הכנסה. כרגע אני סטודנט בברקלי, אשר בבוסטון. מתקרב ממש לסיום הלימודים לתואר ראשון ולמעבר לשלב הבא בחיים. אני מקוה שנגיע לדבר על זה מתישהו, אבל עכשיו זה לא הזמן או המקום. עכשיו זה הזמן לספר קצת על החוויות ששכנעו אותי לכתוב פה.

נתחיל בסדר כרונולוגי. לפני כחודש הקלטתי אלבום. שוב זה לא הזמן לפרט, אבל הקלטתי הרבה מוסיקה שלי ואחד השירים נקרא- ללמוד לאהוב בשתיקה. בזמנו כתבתי אותו בשביל הופעה בשבלול שהייה חסר שיר איטי, וחשבתי על מה שזוגתי דאז אמרה לי בלילה לפני. היא הייתה מאוד מדוכאת וניסיתי לעודד אותה. היא אמרה לי שלפעמים היא לא צריכה שאני אעודד אותה ואגיד לה שהדברים לא רעים או שעומד להיות יותר טוב מאוחר יותר. לפעמים היא פשוט צריכה שאשתוק ואחבק אותה. המשפט הזה נחרט לי בלב ובראש ואני מאז מנסה ללמוד איך עושים את זה ואוהבים בשתיקה, והשיר הזה קצת נוגע בנקודה. בכל מקרה, כשהגענו ליום ההקלטה החלטתי שהשיר לא דורש סולו סקסופון ושאני לא הולך לנגן. אמרתי לחצוצרן- קח אתה את הסולו הראשון והגיטריסט את השני וננגן את המנגינה שוב ואת הסוף. כולנו הסכמנו ובאנו להתחיל להקליט. רחוק מהמיקרופון החצוצרן אמר לי- בואנה אם זה היה אלבום שלי אני הייתי לוקח את כל הסולואים, אתה בטוח שאתה לא רוצה לנגן?. אמרתי לא, זה לא מה שהשיר מדבר עליו, זה שיר שמדבר על לשתוק. והתחלנו לנגן. איך שאנחנו מגיעים לסולו חצוצרה, ד.ב (שמו שמור במערכת) מנגן את המנגינות הכי יפות ששמעתי בחיים. וכל הגוף שלי רק רוצה לגיד ל א.ב (הגיטריסט) שאני לוקח את הסולו. זה היה הרבה יותר מרק התחושה של בא לי לנגן. מעודי לא הייתי מכור לסמים, אבל אני בטוח שמה שחוויתי אז קרוב למה שמרגיש נרקומן שזקוק לעוד מנה. הידיים שלי התיישבו מרצונן החופשי על הסקסופון, התחילו ללחוץ על הכפתורים. כל הגוף שלי זעק שהוא רוצה לנגן. תחושה חזקה כל כך, מעטות התחושות שהתשתוו לזה בחיי. איך הנגמר הסולו חצוצרה, א.ב מחכה לשנייה כדי להתחיל את הסולו שלו. אני נשבע לכם, השנייה הזו הרגישה לי כמו נצח. ואני עומד שם בתא ההקלטה וממשיך לאמר לעצמי כמו איזו מנטרה, זה לא מה שמהוסיקה צריכה, זה לא מה שהמוסיקה מדברת עליו. בסופו של דבר הגיטריסט התחיל לנגן . הרגשתי כאילו התבגרתי בשלושים שנה בדקה אחת. נראה לי באותו רגע, הצלחתי פעם אחד להגיע לזה. פעם אחת באמת לאהוב בשתיקה.

ועכשיו, אם עוד יש לכם כוח, הסיפור השני. בסמסטר הנוכחי שלי בברקלי, אני לוקח כמעט רק קורסים של השכלה כללית. מה שנקרא קורסי חיצוניים באוניברסיטה ישראלית. אחד מהשיעורים שלקחתי, די בחוסר חשק, הוא סוציולוגיה אורבנית. לא יודע למה בדיוק לקחתי את הקורס הזה אבל כך עשיתי ולא ממש הצלחתי להחליף. בכל מקרה, לפני כשבוע לקחה אותנו המורה לטיול בסנטרל סקוור בקמברידג', שצמודה לבוסטון כמו גבעתיים לתל-אביב. הגעתי לשם, נגיד רק בעשרים דקות איחור אם כי בטח יותר, והתחלתי להסתובב ברחובות ולחשוב על מה שאני רואה, כי זו הייתה המטלה להיום. בעודי הולך ברחוב הלוך ושוב אני שם לב לכך שיש הרבה קבצנים ברחובות. זה עניין די שגרתי בכל עיר גדולה אני מניח, אבל ממש הרגשתי שיש שם הרבה מהם. וחשבתי למה זה. לא ממש הצלחתי להבין עד שהחלטתי לעזוב והלכתי לכיוון האוטובוס. עברתי ליד איזה ביתקפה, ולידו ספסל. עכשיו לא היה שום דבר מיוחד בספסל הזה. ספסל שגרתי כמו שרואים בכל מקום. כל מקום חוץ מהשכונה שאני גר בה בבוסטון, כפי שהבנתי באותו הרגע. אין שום מקום לעצור ולשבת בו שכל העשרה בלוקים של השכונה שלי. מיד החלטתי להתיישב על ספסל לכמה דקות. כמעט בכיתי מהתרגשות. אפשר ממש לשבת ברחוב, ולחשוב על החיים, להסתכל על העוברים ושבים, פשוט לעצור לדקה. והרחוב נראה לי כל כך יפה, באמת דמעות עמדו לי בעיניים. לא יודע כמה ממכם היו בסנטרל סקוור אי פעם, אבל לחשוב שהרחוב הזה יפה זה כמו לעצור על ספסל בתחילת רחוב הרצל בתל-אביב, ליד כמה מסגריות, אולי קיוסק מיושן, איזה משאית שפורקת סחורה וזבל מהבניין ליד ולחשוב שזה יופי של מרקם חברתי וארכיטקטורה אורבנית. אבל אין מה לעשות, באותו הרגע לא היה מאושר ממני בכל העיר כולה. פעם הבאה שיוצא לכם, תשבו שנייה על איזה ספסל ברחוב. זה הרבה יותר כיף ממש שנדמה לכם.

אז בכל מקרה, רק רציתי לשתף אתכם בזה. לא יודע אם זה מעניין אתכם או אם החזקתם עד כאן. אני אשמח לשמוע כל תגובות למיניהן או לענות על שאלות למיניהן. אם הגעתי אליכם וריגשתי אתכם איכשהו, אשמח אם תכתבו או תעבירו הלאה, אפילו רק חיוך לבני ביתכם או לחברים לעבודה. הם הזכרתי לכם חוויה משלכם ובא לכם לשתף, יהיה לי לכבוד לשמוע ולהחכים. ובכל מקרה, תשמעו קצת מוסיקה טובה זה טוב לחיים.

צ'יוואווה

מקשיב עכשיו למיספייס של יעל דקלבאום (www.myspace.com/dekelbaum)

תוקן על ידי ברק ויס 25/6/2009 19:33

אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך



מאמרי הקהילה
אומנות הטריו (7)
מאת בן אהרוני. חלק שביעי מהסדרה המאיימת להיות ארוכה יותר מ"היפים והאמיצים". והפעם הרכבי טריו ברוח ECMית (אבל לא רק)
10/4/2009
אומנות הטריו (6)
מאת: בן אהרוני. חלפו להם 120 יום מאז הפוסט האחרון של אומנות הטריו (5) והנה עוד כמה טריו פסנתר ששמעתי לאחרונה, ןהם מומלצים, כמו שאר ההמלצות בפינה הזו.
16/3/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - חליל בג`אז: משנות ה-70 ועד היום
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הרביעי והאחרון (בינתיים) בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז מוקדש לחליל משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום. תקופה שהתחילה בפיוז'ן ובפרי ג'אז, המשיכה בתחיית המיינסטרים והיום מתפתחת(?) לכל הכיוונים. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-60
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השלישי בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחליל בשנות ה-60 של המאה ה-20. עשור זה הוא לטעמי השיא ביצירתיות החליל בג'אז. הוא מאופיין בשיאי טכניקה ובשתי השפעות מוסיקליות מרכזיות: המוסיקה הקלאסית-מודרנית והבוסה נובה מברזיל. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-40 וה-50
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השני בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, השנים בהם החליל הפך להיות כלי לגיטימי בעולם הג'אז. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - ראשית הג`אז
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הראשון בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחלילני הג'אז הראשונים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. כתב: ברק ויס
1/1/2009



המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1133)